מאז המצאת הדפוס ועד שנות השבעים של המאה הקודמת נעשית עבודת הסידור על ידי צרוף אותיות למילים ולשורות, בסידור יד אוספים את האותיות ביד זו ליד זו בתוך המשורה בסידור מכונה נעשה הסידור על ידי צירוף למטריצות שלתוכן נוצקת לאחר הסידור עופרת נוזלית ,האות הבודדת נשארה היסוד של מקצוע הדפוס ומייחסים לה חשיבות רבה הן לצורתה ועיצובה
אנחנו מבחינים בין שלושה ממדים של האות: גובה , מידה , ורוחב.
כול האותיות הן באותו גובה ,הנמדד מהנקודה התחתונה ועד לנקודה הגבוהה, נושא גובה אחיד חשוב ביותר בתהליך ההדפסה בעיקר למריחת הצבע וקבלת לחץ אחיד על פני כול הסדר ,כך גם כול חומרי ההדפסה הנוספים כגון: גלופות קווים שורות של מכונת ,הסידור חייב להיות בגובה אחיד כגובה האות (למעט חומרי המילוי שהם יותר נמוכים מגובה האות), גם את גלילי המריחה במכונת ההדפסה מכוונים לפי גובה האות עם מד גובה מיוחד הזהה במידתו לגובה האות.
מידת האות -כינוי לממד אחיד של כול האותיות באותה התיבה
רוחב האות – בכול תיבה יש אותיות ברוחב שונה על אף שהמידה זהה, כגון האות וו יותר צרה מהאות ש
עין – של פני האות- השטח המקבל צבע ומעביר לנייר
ראש האות- החלק החרוט בצורה המיוחדת של האות
תיתורה- החלק הפתוח שבאות אשר בו חשופה כתף האות
כתף-החלק העליון של גוף האות עליו מונחת האות
גוף האות – כול גובה האות אך ללא הראש
בסיס האות -השטח התחתון ביותר עליו עומדת האות
חריץ -מסמן את כיוון האות בכדי להקל על הסדר וכן למנוע ערבוב סוגים של אותיות
קיימים סוגים שונים של אותיות ובמידות שונות של 6 8 10 12 16 24 36 48 נקודות
האותיות מזוהות בשמות וכינויים שניתנו להם על ידי המעצב

מבנה האות העברית שונה במהות ממבנה אות לועזית (לטינית). בעוד האות הלועזית מאופיינת בקווים מאונכים עבים ובצורות גיאומטריות שונות – האותיות העבריות מרובעות בבסיסן ומאופיינות בקווים אופקיים עבים.
כיוון הכתיבה השונה והאופי השונה מהווים אתגר בעיצוב טיפוגרפיה דו־ לשונית. עניין זה יידון בהמשך. רוב המושגים המוכרים באים מעולם הטיפוגרפיה הלועזית, וחלק מהמושגים הם עבריים בלבד. בגלל האופי השונה של מבנה האותיות לא כל המושגים מקבילים.
המונחים המשמשים לתיאור פליאוגרפי של האות (מסומנים בצהוב כתמתם) אינם חלק ממילון המונחים היומיומי של המעצב בעבודה שוטפת (אלא אם כן הוא מעצב גופנים).

גודל האות נמדד בשיטת המדידה באינץ’ (Points).
נקודה היא 1/72 אינץ’, או 0.353 מילימטר. הגודל נקבע לפי גובה האות [או ליתר דיוק המתכת שהקיפה אותה ביציקה], והוא גם רוחב האות האנגלית M באופן מסורתי.
כיום הטכנולוגיה שונה לחלוטין, חלו שינויים בעיצוב גופנים, שלא לדבר על שפות שונות כמו הכתב הסיני, העברי, הערבי ועוד. אין תקן אחיד למדידה, ולכן לא תמיד pt 12 יהיה בגובה קבוע.
כדי להתאים גופנים אחד לשני רצוי להיעזר בהשוואת גוף האות (x-height).
בגופן עברי שבו תורן האות ל גבוה והאותיות הסופיות ארוכות, גוף האות ייראה קטן יותר. לכן אם ניקח טקסט בפרנק־ ריהל בגודל 12 ונחליף אותו בגופן כמו חיים שבו החורגים קצרים הוא ייראה גדול יותר.

חלקים מהכתבה התפרסמו לראשונה במגזין הטיפוגרפיה של אאא ע״י יקי חסיד